מאמרים

stripSuperfood

דברים שכדאי לדעת על שמן הקוקוס - מאמר מאת וארה סלמון

 

שמן הקוקוס הוא אחד ממוצרי המזון שניתן לומר עליהם שלכל אדם, מתינוק בר יומו, דרך נשים מיניקות ועד זקן בא בימים, כדאי לצרוך אותו על בסיס יומיומי.

בשנים האחרונות אתרי האינטרנט מלאים בכתבות המהללות ומשבחות את תכונותיו של השמן שזכה לכינוי “הוקוס קוקוס” בעיברית.

ובאנגלית תוכלו למצוא ספר בשם: The coconut oil miracle

כשתקלידו “שמן קוקוס” בגוגל, תוכלו לקבל רשימה עצומה של תועלות בריאותיות הקשורות בצריכתו, ובראשן היותו:

  • תומך באופן ישיר בחיזוק ובנית המערכת החיסונית, ובעצמו אנטי פטרייתי, ויראלי וחיידקי, ועשיר מאד באנטי אוקסידנטים
  • ספק אנרגיה חלופי לגלוקוז, אינו זקוק לאינסולין, מגביר את קצב חילוף החומרים בגוף, ומסיע בהורדה במשקל
  • בטוח לטיגון בטמפרטורות גבוהות, אינו מתחמצן ואינו נשרף, ואינו משחרר ראדיקלים חופשיים שלא כמו רוב שמני הירקות והזרעים

שמן הקוקוס מהווה רכיב חשוב, ולעיתים אף עיקרי בתזונה וברפואה המסורתית של חברות ילידיות בריאות ברצועת האקלים הטרופי מזה מאות ואלפי שנים, ועץ הקוקוס מכונה גם “עץ החיים“.

אך אף על פי כן, תוכלו להיתקל בהסתייגויות מצריכתו, הקשורות בצריכת שומנים, ועליה בכולסטרול.

כדי להבין מה מקור התועלות העצומות של שמן הקוקוס וכן מה בבסיס ההסתייגויות ממנו, כדאי לדעת עליו קצת יותר:

שמן הקוקוס מורכב ברובו (92%) מחומצות שומן בינוניות רוויות.

חומצות שומן בינוניות רוויות הן מבנה מולקולרי נדיר יחסית בטבע – ניתן למצוא אותו גם בשמן דקלים וגם  – בחלב אם !!

כיוון שבמשך שנים אנחנו מוזהרים מפני צריכת שומנים בכלל, ושומנים רוויים בפרט – בראשם שומן טראנס, כדאי שנעשה קצת סדר בבלאגן:

מה זה שומן?

מולקולות שומן עשויות משרשרת אטומים של פחמן שאליהן מחוברים אטומי מימן.

הן זכו לשתי דרכי סיווג:

הסיווג הראשון הוא על פי אורך שרשרת הפחמנים.

מולקולות שומן קצרות (קיימות בחמאה) ובינוניות (עד 12 פחמנים) מתפרקות בכבד לקיטונים – יחידות אנרגיה זמינות שיש להן היכולת לחדור את מעטפות התאים ולהגיע ישירות אל המיטוכונדריה של התא ללא עזרת אינסולין (בניגוד לגלוקוז).

מולקולות שומן ארוכות שרשרת מתפרקות במעי באמצעות מלחי מרה ואנזימי לבלב ונזקקות לעזרת אינסולין כדי להכנס אל התאים, שם חלקן נאגרות כרקמת שומן וחלקן משמשות כמקור אנרגיה.

הסיווג השני הוא מידת הרוויה של החומצה – מונח שמתייחס לכמות אטומי המימן המחוברים לשרשרת הפחמנית.

חומצה רוויה היא כזו שבה כמות אטומי המימן היא המקסימלית האפשרית.

היא יציבה יותר כימית מחומצה לא רוויה והמולקולה שלה נוטה להיות מוצקה יותר.

חמאה ושומנים אחרים שמקורם בבעלי חיים, שמן קוקוס וחמאת קקאו, הם דוגמאות לחומצות שומן רוויות.

הם מתאפיינים בכך שנקודת ההיתוך שלהם גבוהה יותר, כלומר הם מוצקים בטמפרטורות גבוהות יותר וגם נקודת השריפה שלהם גבוהה יותר.

נקודת השריפה של שמן היא הטמפרטורה בה הוא מתחיל להישרף, כלומר להתחמצן, לשחרר רדיקלים חופשיים ובעצם להפוך לרעיל – ככל שהשומן רווי יותר כך נקודת השריפה שלו גבוהה יותר והוא בטוח יותר לטיגון.

שמן זית ושמנים צמחיים רבים אחרים כגון: סויה, חמניות, קאנולה, הם דוגמאות לחומצות שומן בלתי רוויות.

הם מתאפיינים בכך שהם נוזליים בטמפרטורת החדר ואפילו במקרר, וכן בכך שהם נוטים להתחמצן ולהתעפש מהר יחסית, שכן המולקולה שלהם יותר ראקטיבית כימית.

שומנים הינם מקור אנרגיה מצוין ומרוכז, ומכאן גם הקשר שלהם להשמנה –  דרכו של הגוף לאגור אנרגיה היא באמצעות הפיכת מולקלות פחמן לחומצות שומן ואגירתן בתאי שומן, וזו אחת הסיבות בגינן אחת ההמלצות התזונאיות הנפוצות היא המעטה בצריכת שומנים.

סיבה נוספת היא מחקר שנקרא “מחקר שבע הארצות” שנערך בשנות החמישים והשישים, ואשר על מסקנותיו חולקים רבים מאז, בו נקבע כי ישנו קשר סיבתי בין צריכת שומנים רווים לבין עליה בכולסטרול בדם לבין עליה בסיכון למחלות לב – ומאז ועד היום שלושת המושגים הללו קשורים זה בזה בתודעתנו באופן ישיר כל כך, עד שממש מפתיע לגלות שמסתבר שאותו מחקר לא גילה קשר סיבתי בינהם, וכי עד היום לא נמצא אחד כזה, ובנוסף, בידי עורכי אותו מחקר היה מידע על אוכלוסיות מאריכות חיים רבות אשר תזונתם נשענת על שומנים רווים.

וכך, עשרות שנים מאוחר יותר, ולאחר שהמילים “דל שומן” מקושרות בתודעתנו ל”בריאות”, מסתבר בשנים האחרונות שיש דווקא לדיאטה המודרנית דלת השומנים ומרובת הפחממות, הסוכרים והמלח (המפצים על העדר הטעם בהעדר שומן) קשר לעליה במשקל, להווצרות סביבה חומצית ודלקתית בגוף, ולמחלות אוטואימוניות רבות (לב, סרטן, סוכרת), קשיי ריכוז ודיכאון.

 לחומצות השומן, מסתבר, תפקידים חיוניים ורבים מאד בגוף – הם אבן בנין מרכזית בדופן התא ומעטפות תאי המוח, הן חלק חשוב במערכת החיסון, במערכת ההורמונאלית, ובספיגת ויטמינים ומינרלים בגוף.

 הגוף משתמש בכל סוגי חומצות השומן, ואת רובן הוא אף מייצר בעצמו.

 ישנן אף חומצות שומן הנקראות “חיוניות” שהגוף אינו יודע לבנות ושעלינו לספק לעצמנו דרך התזונה, כמו החומצות המכונות אומגה 3 ואומגה 6.

 אך עד שנות השמונים כבר התקבעה והתרווחה בציבור הדעה כי שומנים רווים תורמים לעליה בכולסטרול ולסיכון למחלות לב, ושלושת המושגים הללו הפכו בתודעתנו למילים כמעט נרדפות:
שומן רווי
כולסטרול
מחלות לב

מכאן, למרבה האירוניה, הנבואה החלה להגשים את עצמה.

הקשר המופרך בין שומן רווי לכולסטרול ומחלות לב

כדי להמנע משומן רווי, המליצו מערכות הבריאות במדינות המערב לציבור, להמנע משמנים רווים מהצומח ומהחי, ולהמירם בתחליפים הלכאורה בריאים יותר – שמנים צמחיים לא רווים.

כאמור חומצות שומן לא רוויות כגון רוב שמני הירקות, הינן לא יציבות כימית ונוטות להתעפש מהר מאד, ולהשרף בטמפרטורה נמוכה יחסית.

כדי להפוך אותם למסחריים פותחו תהליכים כימיים שמטרתם להאריך את חיי המדף שלהם.

התהליך הנפוץ ביותר הוא זיכוך, במהלכו השמן מחומם, מומס מולבן ומסונן.

התוצר הסופי נקרא “שמן מזוכך” (ובאנגלית (RBD – Refined, Bleached, Deodorized

הוא צהבהב שקוף, חסר ריח וכמעט חסר טעם, ונקי מהערכים התזונתיים והאנטי אוקסידנטים של צמח המקור, ויש הטוענים כי הוא מכיל מתכות ועמוס ברדיקלים חופשיים.

זהו שמן הטיגון והאפיה הנפוץ ביותר והמצוי כיום כמעט בכל בית.

חשיפה שלו לאויר ולאור מחמצנת אותו.

בזמן טיגון בחום גבוה השמן משחרר רדיקלים חופשיים הפוגעים בתאי הגוף, ובחומר הגנטי שלהם, והגורמים להזדקנות מואצת.

 טיגון חוזר ונשנה באותו שמן הופך אותו למעשה למרבץ רעלים.

 הקשר בין צריכת שמנים מזוככים לבין עליה בסיכון למחלות לב כבר נחקר וידוע כיום.

תהליך כימי נפוץ נוסף נקרא הידרוגנציה, בו מוסיפים למולקולת השומן הצמחית הלא רוויה אטומי מימן והופכים אותה למולקולת שומן רוויה או רוויה למחצה.

מה שמתקבל הוא שומן צמחי מוקשה – המוצק בטמפרטורת החדר (מרגרינה למשל מופקת בתהליך כזה), ובעל חיי מדף ארוכים יותר שכן המולקולה הרוויה יותר יציבה יותר.

במהלך התהליך הכימי המולקולה משנה את צורתה ועוברת טראנספורמציה, ועל כן קיבל השומן את שמו המפורסם – שומן טראנס.

שומן כזה נמצא במאפים ובצקים מתועשים – עוגות, בורקסים, מאפים קפואים, חטיפים ומזונות מטוגנים וכן בגלידות וממתקים לא חלביים.

מולקולות אלו מלאכותיות וזרות לגוף והוא אינו יודע איך לפרק אותן.

הן שוקעות בדפנות העורקים וכבר מוכח קשר ישיר בין צריכתן לבין עליה בסיכון למחלות לב – באוניברסיטת הרווארד העריכו שכל תוספת של ארבעים קלוריות משומן טראנס לתזונה היומית מעלה את הסיכון לחלות במחלת לב בשני אחוז – נתון מדהים שכן אין אף גורם מחלה בעלת השפעה כה דרמתית על סיכויי התכנותה.

שני סוגי השמנים המתועשים הללו הם הסיבה העיקרית בגינה קיים כיום קשר הדוק בין צריכת שומנים, לבין מחלות לב ועוד שורה ארוכה של מחלות.

מנפלאות השומן הרווי

מסתבר שבטבע קיימות צורות רבות של שמנים רווים שהאדם ניזון מהם מקדמת דנא.

עובדת היותם רווים מקנה להן תכונות שהגוף מפיק מהן תועלת רבה:

  • הם מרכיבים יותר מ 50% מממברנות התאים
  • מסייעים בספיגת סידן בעצמות
  • מגנים על הכבד מאלכוהול ורעלים
  • מהווים חלק מהמערכת החיסונית ותומכים בה
  • משמשים כאנרגיה לשריר הלב
  • הם אנטיאוקסידנטים

סקירה של מחקרים עדכניים המראים שאין קשר בין צריכת שומנים רווים לבין עליה בסיכון למחלות לב, התפרסמה על ידי החברה לתזונה אמריקאית, ומאמר מאיר עיניים בנושא תוכלו למצוא באתר מרקולה.

גם נתונים סטטיסטים מצביעים על אותה הבנה: תזונת האוכלוסיה המסורתית בפיליפינים מתבססת על שמן הקוקוס ויש בה שיעור נמוך ומוכח של מחלות לב וכולסטרול, ומחקר בן 20 שנה עקב אחר תושבי איים באוקיינוס השקט הניזונים בעיקר משומן רווי, מגלה שהתחלואות המוכרות לנו החלו להופיע עם החשיפה לתזונה המערבית.

ומה עם הכולסטרול?

כולסטרול היא מולקולה שגוף האדם, כמו גם של חיות אחרות, מייצר בכבד.

סטטיסטית, אדם שניזון גם ממוצרים מהחי, מייצר כ 70% מהכולסטרול שלו בעצמו, ואת היתר מקבל מהמזון (חמאה, ביצים, בשר).

כיוון שזו מולקולה המיוצרת על ידי בעלי חיים, היא איננה מצויה בשמנים מהצומח, רווים או לא רווים.

אם הגוף טורח לייצר אותה, ניתן להבין שזו מולקולה חיונית מאד, ואכן לכולסטרול מגוון תפקידים בגוף:

  • הוא משמש בבנית ממברנות התא ונותן להן את חוזקן
  • מסייע בפעולתם של הורמוני אנטי סטרס והורמוני המין (אנדרוגן, טסטוסטרון, אסטרוגן, פרוגסטרון(
  • מסייע בפעילותו של ויטמין D החיוני לבריאות העצמות, מערכת העצבים, מערכת החיסון, ויצור אינסולין
  • מהווה מרכיב במלחי המרה המפרקים שומנים במעי
  • מסייע בתפקוד ההורמון סרטונין “הורמון מצב הרוח הטוב”
  • חלב אם עשיר בכולסטרול שהינו חיוני להתפתחות תקינה של ילדים ותינוקות
  • מהווה אנטיאוקסידנט ומגן מפני רדיקלים חופשיים

כולסטרול אינו גורם למחלות לב, אלא מהווה רכיב חשוב בחיזוק ותיקון הנזקים הנגרמים לעורקים.

את המוניטין הרע שלו הוא קיבל כיוון שניתן למצוא אותו במשקע השומני (פלאק) הגורם להיצרות העורקים.

משקע זה מורכב מסוגים שונים של שומנים וחלבונים – שליחים שונים של המערכת החיסונית שהכולסטרול הוא אחד מהם, היוצרים תגובה דלקתית במטרה לתקן את דפנות העורקים שנפגעו מרדיקלים חופשיים או לנטרל וירוסים וחיידקים.

אולם כאשר מולקולת הכולסטרול מתחמצנת, מערכת החיסון מזהה אותה בטעות כחיידק ויוצרת סביבה דלקת.

מחקר שפורסם על ידי אוניברסיטת קליפורניה מגלה שנוכחות של כולסטרול מחומצן בתזונה גורמת ישירות לפגיעה בדפנות העורקים.

מולקולת הכולסטרול מתחמצנת כאשר היא נחשפת לחום, חמצן, אור ורדיקלים חופשיים – כל הנוכחים בטיגון בשמן צמחי מזוכך, ועשויה להתחמצן גם בתוך הגוף עצמו בבואה במגע עם רדיקלים חופשיים – הנוכחים בגוף עקב זיהום אויר, עישון ותזונה עשירה בשמנים מחומצנים.

ומה זה כולסטרול ''טוב'' וכולסטרול ''רע''?

מדובר בנשאים המניידים את הכולסטרול במערכת הדם:

LDL היא המולקולה המוציאה את הכולסטרול מהכבד אל הדם (“הרע”)

HDL היא המולקולה המחזירה כולסטרול אל הכבד (“הטוב”)

כפי שניתן להבין עד כה, אף אחד מהם לא טוב או רע, אלא הם מבצעים את המוטל עליהם בהתאם לצרכי הגוף.

ברפואה המודרנית נעשה ניסיון להפחית את ריכוז הנשא המוציא את הכולסטרול מהכבד לדם (״הרע״), בהתבסס על הסברה שכולסטרול מרובה בדם שוקע על דפנות העורקים ומצר אותם.

עקב כך, כיום, כרבע מהאמריקאים מעל גיל 40 נוטלים תרופות מסוג סטטין שמטרתן להקטין את היצור והריכוז בדם של נשא זה, תרופות שמסתבר שיש להן תופעות לוואי רבות, ושבסופו של יום לא הצליחו להקטין את הסיכון למחלות לב.

יום מבינים שריבוי כולסטרול בדם מהווה אינדיקציה לפעילות דלקתית בגוף, או לחוסרים אחרים שהכולסטרול מסייע לתקן, ושהוא אינו הגורם אלא המתריע על סיכון למחלות לב, כמו גם על תת פעילות של בלוטת התריס, ויש אפילו ממצאים המצביעים על האפשרות שכולסטרול גבוה עשוי אפילו להאריך חיים בנסיבות מסויימות.

מה הקשר בין צריכת שומנים לבין עליה בכולסטרול?

כולסטרול אינו קיים כלל בשמנים צמחיים, ואילו שמנים מהחי כן מכילים אותו.

הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על השפעות לכאן ולכאן גם בצריכת שומנים מהחי וגם בצריכת שומנים מהצומח, ומסתבר שאין קשר סיבתי ישיר בין צריכת כולסטרול לבין ריכוזו בדם.

מאידך, נצברות הוכחות לקשר בין צריכת סוכרים לבין עליה בכולסטרול, ובין צריכת סוכרים, עמידות אינסולין, וסיכון למחלות לב.

לסיכום ביניים – אם יש שני דברים שכנראה רוב הרופאים, התזונאים, שוחרי וחוקרי הבריאות מסכימים עליהם כיום, הרי הם ש:

  • שומנים הם חלק חיוני מתזונה בריאה, והם אמורים להוות כ 30% ממנה, ולפחות 10% בדיאטה דלת שומן.
  • איכות השמן היא כנראה בעלת ההשפעה המכרעת על ספיגתו בגוף – שמנים שעברו תהליכים כימיים עשויים להיות מזיקים, לעומת שמנים ששומרים על צורת המקור, טבעיים.
  • כנראה שישנו מתאם בין צריכת שומנים לבין עליה בכולסטרול במידה בה השמן בריא לנו או מזיק לנו, שכן הכולסטרול עולה בהתאם לתפקודים שעליו לעזור לתקן.

אם נחזור לשמן הקוקוס, נגלה שלמעט מחקר ישן בו השתמשו  החוקרים בשמן קוקוס מזוכך, המחקרים מראים כי לשמן הקוקוס השפעה שולית או מיטיבה על ערכי הכולסטרול בדם, ויש המוסיפים אותו לסל המזונות המיטיבים עם תפקוד הלב (heart healthy food).

כל ההמלצות והמחקרים העדכניים מתייחסים לשמן קוקוס כתית מכבישה קרה (Virgin Coconut Oil), וגם ההיגיון הפשוט הוא להעדיף כל שמן בצורה כמה שפחות מעובדת, עשירה יותר בטעם ובערכים תזונתיים.

סגולותיו של שמן הקוקוס

לאחר שהבנו עד כמה חומצות שומן הן חיוניות ובריאות, כולל חומצות שומן רוויות, אנחנו פנויים להתעמק בתכונותיו הספציפיות של שמן הקוקוס.

כמחצית משמן הקוקוס מהווה החומצה הלאורית.

החומצה הלאורית מהווה בממוצע 4-6% מהרכב חלב אם במדינות המערב, ועשויה להגיע עד 16% במקומות בהן התזונה עשירה בשמן קוקוס.

את החומצה הלאורית הגוף מפרק למונולאורין – חומצות קטנות יותר המסוגלות לנטרל מגוון רחב של וירוסים מחצבת והרפס ועד HIV .

חומצה זו אחראית על חיזוק המערכת החיסונית של עוברים ושל תינוקות הניזונים החלב אם, והיא בעלת תרומה כה גדולה למערכת החיסונית שלנו, עד כי יש הטוענים שמדובר בחומצת שומן חיונית וממליצים לכל אדם להוסיף לתזונה שלו עד 3 כפות שמן קוקוס ביום.

שמן הקוקוס הינו בעל איכויות אנטי דלקתיות מוכחות.

הוא בעל איכויות אנטי פיטרייתיות מוכחות – שמן הקוקוס הראה השפעה אפקטיבית על 52 סוגים של פטריות קנדידה, והחוקרים ממליצים על הטיפול בו נוכח העובדה שפטריות אלו מפתחות התנגדות לתרופות הקיימות.

שמן קוקוס, סכרת ואלצהיימר

כפי שהבנו קודם, לחומצות שומן בינוניות יתרון גדול כספקי אנרגיה, ולכן לשמן הקוקוס תועלת רבה עבור חולי סכרת לסוגיה, ומחלות הקשורות בניוון תאי המוח.

כאשר אנחנו אוכלים, מערכת העיכול מפרקת את רוב המזון לגלוקוז – מולקולה ממנה התאים מפיקים אנרגיה. כאשר הגלוקוז מופרש אל מחזור הדם, הלבלב מפריש אינסולין – הורמון הנקשר אל מעטפת התא ומאפשר לגלוקוז להכנס אליו.

סוכרת היא מצב בו הלבלב אינו מפריש אינסולין או שהאינסולין אינו מצליח להקשר אל התא (סימפטום המכונה תנגודת אינסולין או עמידות לאינסולין).

חומצות שמן הקוקוס אינן זקוקות לאינסולין כדי לחדור את מעטפת התא, לכן צריכתו מקלה את העומס על הלבלב, ולעיתים אף עוזרת לו להשתקם.

צריכת שמן קוקוס שומרת על רמת אנרגיה גבוהה, ומצטברות עדויות לפיהן הוא אף עוזר לשמור על רמת סוכר יציבה בדם.

במחקר שנעשה בעכברים נמצא שהוא עשוי להגן מפני עמידות אינסולין ומפני הצטברות שומן ברקמות – שני גורמים העשויים להוביל להתפתחות סכרת.

בשנים האחרונות מתרבים הממצאים לגבי הקשר בין מחלת האלצהיימר ומחלות ניווניות אחרות של המוח, לבין תנגודת אינסולין – עד כדי כך שמחלת האלצהיימר זוכה לכינויים “סכרת מסוג 3“, ו- “סכרת של המוח“.

הסטטיסטיקה מראה שלחולי סכרת סיכוי של פי שתיים לפתח אלצהיימר.

ההנחה היא שתאי המוח שפיתחו תנגודת אינסולין לא מצליחים לקבל אספקת אנרגיה תקינה ולכן תפקודם יורד עד כדי ניוון.

קשר זה מסביר את הראיות המצטברות לפיהן שמן קוקוס מיטיב עם חולי אלצהיימר, עוצר את ההידרדרות התפקודית ולעיתים אף משפר אותה – שכן המולקולות שלו אינן תלויות בעזרת האינסולין לספיגתן:

דיאטת קטונים – תוצרי הפירוק של שמן הקוקוס – משמשת בהצלחה רבה כבר משנות העשרים לטיפול בחולי אפילפסיה – בשל יכולתם לספק לתאי המוח אנרגיה חלופית לגלוקוז.

אחד המקרים המפורסמים שהעלו את שמן הקוקוס בהקשר למחלת אלצהיימר לתודעת הציבור, הוא סיפורה של דוקטור ניופורט, רופאה אמריקאית שטיפלה בבעלה חולה האלצהיימר באמצעות שמן קוקוס.

ובחדשות NBC האמריקאית שדרו כתבה מרגשת על חולי אלצהיימר ודימנציה שזכו להקלה בזכות שמן הקוקוס.

המחקר בנושא בחיתוליו, אך כבר יש הוכחות לכך שמנה של חומצות שומן בינוניות מעלה את ריכוז הקיטונים בדם, ומשפרת את היכולת הקוגניטיבית בתוך 90 דקות.

מחקרים נוספים בשמן הקוקוס

ישנם מעט מחקרים עדכניים הבוחנים את סגולותיו של שמן הקוקוס – מחד זהו מזון מסורתי שאינו זקוק להצדקה מדעית, ואף מוגדר על ידי ארגון המזון והתרופות האמריקאי (FDA) כ”מוכר כבטוח” :

GRAS – Generally Recognized As Safe

מאידך לחברות התרופות אין תמריץ לחקור אותו, ולכן המחקרים הקיימים הם פרי יוזמות אקדמיות והניסויים כוללים מספר משתתפים קטן יחסית.

להלן הפניות לכמה מהם:

עשוי לסייע בריפוי אולקוס, וטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת.

נמצא ששמן קוקוס מאט את תהליכי חימצון העצמות ועשוי למנוע דה פורמציות כתוצאה מירידה בצפיפות העצם אצל סובלים מאוסטאופרוזיס.

תוספת שמן קוקוס לתזונה תורמת לעליה באיכות החיים אצל חולות סרטן השד ומקלה על תופעות הלואי של הכימותרפיה.

שמן קוקוס וירידה במשקל

הנוסחא המפורסמת של ירידה במשקל היא לצרוך פחות קלוריות ממה שהגוף שורף.

שמן הקוקוס ככל שמן, הוא בעל ערך קלורי גבוה.

אלא, שכיוון שכדי לפרק אותו הגוף נדרש להשקיע פחות מאמץ, צריכתו מעלה את קצב חילוף החומרים, ועוזרת בירידה במשקל.

המחקרים הקיימים בנושא מצביעים על כך שהוספת שמן קוקוס לתזונה אכן מגבירה את חילוף החומרים, מקדמת תחושת שובע לאורך זמן, גורמת להפחתה טבעית בכמויות האוכל הנצרכות, ותורמת לירידה במשקל.

תוספת שמן הקוקוס לתפריט תורמת להפחתת שומן בטני (היקף מותניים), ושיפור ערכי הכולסטרול.

מצטברות אף ראיות לכך שצריכת שמן קוקוס מאזנת את פעילות בלוטת התריס.

מדוע שמן קוקוס הוא המומלץ ביותר לטיגון, בישול ואפיה

מכיוון שחומצות השומן של שמן הקוקוס הן רוויות, נקודת השריפה שלו גבוהה מאד והוא נחשב לבטוח ביותר לטיגון, אפיה ובישול מכל שאר השמנים המוכרים לנו.

כיום תזונאים ורופאים רבים ברחבי הרשת ממליצים להתרחק משמני ירקות וזרעים שהינם שומנים לא רווים ולחזור לתזונה מסורתית המבוססת על שמנים רווים ובראשם שמן הקוקוס והחמאה.

המחמירים בינהם טוענים, שהשמנים הלא רווים, גם האיכותיים, הטריים ומכבישה קרה, מתחמצנים בין רגע וממשיכים להתחמצן בתוך הגוף, ולגרום לנזקים עצומים.

הראיה האולטימטיבית, מציינת אחת הרופאות, היא המתרחש בארצות הברית – התזונה של  רוב אוכלוסית המדינה בארבעים השנים האחרונות מבוססת על שמני ירקות וזרעים לא רווים  – כל החטיפים, הגלידות, המאפים, המטוגנים, הממתקים, העוגיות – כל מה שאמריקאי ממוצע ניזון ממנו על בסיס יומי, מכיל שומנים לא רווים.

התוצאה היא התפרצות של מחלות לב, סרטן, סוכרת והשמנת יתר.

כיצד אופים עם שמן קוקוס

כמעט בכל מתכון ניתן להחליף חמאה בשמן קוקוס.

מסריקה ברשת עולה שרוב האופים מחליפים שמן קוקוס בחמאה ביחס של 1:1.

ישנם הממליצים להחליף ביחס של 3/4:1 כיוון ששמן הקוקוס הוא 100% שומן ואילו בחמאה יש גם מים, ואת הרבע הנותר להוסיף בנוזלים, וכן לפצות על המלח שנמצא בחמאה על ידי הוספתו למתכון.

בריאות והגיינת הפה

ברפואה האיורוודית מומלץ לשכשך שתי כפיות שמן קוקוס או שומשום בין השיניים, בדומה לשטיפת פה, כאמצעי לשמירת על היגיינת הפה.

במחקרים נמצא כי האפקטיביות של השמנים אינה נופלת מזו של שטיפות הפה המודרניות והטענה היא שלשמנים הללו יש את היכולת להמיס את שכבת הפלאק השומנית ולחלץ משם רעלים.

באנגלית מכונה לכן הטכניקה oil pulling.

הטכניקה:

יש לשטוף את הפה עם שתי כפיות שמן קוקוס או שומשום במשך 20 דקות מדי בוקר

יש לירוק את השמן לפח או לאדמה – לא לצנרת אותה השמן עשוי לסתום, ולא לבלוע (!!) – השמן מלא כעת רעלים

לשטוף את הפה במים פושרים ולצחצח שיניים

מדיווחים ברשת ניתן ללמוד כי השטיפה בשמן מסייעת להלבנת השיניים, וכן כי עשויה להיות לה השפעה מיטיבה על מערכות נוספות בגוף.

ניתן להכין משמן הקוקוס גם משחת שיניים ביתית.

הריון והנקה

להרכב השומן בתזונה השפעה מיידית על הרכב השומן בחלב האם.

לפיכך, יש באפשרותן של מיניקות להעלות דרמטית את שיעור החומצה הלאורית – הכוכבת של שמן הקוקוס – בחלב שלהן באמצעות צריכת שמן קוקוס.

תזונה עשירה בחומצות השומן הלאורית והקפרית מומלצת גם לנשים בהריון.

במחקר התגלה שעיסוי בשמן קוקוס מקדם עליה במשקל אצל תינוקות ופגים.

ניתן להיעזר בשמן קוקוס להפחתת והעלמת סימני מתיחה, כקרם החתלה לתינוק והעלמת קשקשת בקרקפת, ויש הממליצות להוסיפו ל״שייק פוריות״.

טיפוח העור והשיער

בבתים רבים ניתן כיום למצוא צנצנת שמן קוקוס איכותי מכבישה קרה על המדף במקלחת – הוא נספג בקלות, מזין מאד, טבעי לחלוטין ועונה על הקריטריון של הזנת העור רק במה שניתן לאכול

מומלץ להשתמש בו לריפוי פצעים וכוויות - בשני מחקרים נמצא כי שימוש בשמן הקוקוס מאיץ משמעותית את התחדשות רקמות העור.

שמן הקוקוס מסנן את קרינת השמש ברמת SPF 8, וניתן להכין ממנו קרם הגנה ביתי.

מחקר באוכלוסיה מבוגרת מגלה עדיפות לשמן קוקוס בטיפול באטופיק דרמטיטיס (אסטמה של העור).

שמן הקוקוס הוכח כיעיל מאד בטיפול בשיער יבש ופגום ומונע בריחת חלבון מהשיער, בשל יכולתו לחדור את מעטפת תאי השיער:

ומחקר מראה יעילות רבה יותר של שמן קוקוס ושמן אניס בטיפול בכינים על פני תכשירים המכילים פרמטרין (כימיכל סינטטי). השימוש מומלץ באופן הבא.

למרבית ההפתעה, ובשל תכונותיו האנטי בקטריאליות הוא יעיל בטיפול באקנה !!!

בשל יכולתו לחדור את מעטפת התא הוא נספג בעור בקלות, הוא מכיל ויטמין E ושיעור גבוה של אנטי אוקיסדנטים, וכן מעודד יצור קולוגן – עקב כל אלו הוא נחשב לאלטרנטיבה הטיבעית, ואולי העדיפה, לקרם אנטיאייג׳, ומשמש בהצלחה רבה כקרם הזנה ולחות לפנים ולגוף, ומסיר איפור טבעי.

שמן הקוקוס הוא אנטי פיטרייתי, אנטי חיידקי ואנטי ויראלי, הוא יעיל בטיפול בכל סוגי הנגעים בעור ובטוח לשימוש.

על טיפול מוצלח בפטריות בכפות הרגליים והבהונות, מומלץ לקרוא את העדות הבאה.

והמלצה חמה לשימוש בו כלובריקנט טבעי עם בונוס אנטי פטרייתי ואנטי ויראלי

שימושים נוספים

לשמן הקוקוס שימושים כה רבים במסורות העממיות עד כי קצרה היריעה מלמנות את כולם, אתם מוזמנים להתנסות ולכתוב לנו