דר' ברונר
סקירה על הכנת סבונים
נראה שהסבון הומצא באזורנו, באזור השומרון או באזור ששייך כיום לסוריה כבר לפני 5000-7000 שנים.
בימי הביניים הוא הגיע לראשונה לאירופה דרך ספרד ולכן עד היום לסבון אמיתי קוראים סבון קסטילי (כביכול מקסטיליה שבספרד).
למעשה, הסבון הראשון התגלה כנראה במקרה, כאשר טיפות שמן או שומן נשרו מהסיר אל הגחלים שמתחתיו (אפר המדורה הוא בסיסי).
סבון נוצר כתוצאה מתגובה כימית של שמן או שומן במפגש עם חומר בסיסי (ההיפך מחומצה).
השמן או השומן הם טרי-גליצרידים – מה שאומר ששלוש חומצות שומן העשויות משרשראות פחמן באורכים שונים, קשורות יחד על ידי גליצריד שמתפקד כעמוד השדרה שלהם.
החומר בעל ה PH הבסיסי מורכב ממולקולות של סודיום ומימן (בסבון מוצק) או פוטסיום ומימן (בסבון נוזלי) – בסיסים הנוצרים כתוצאה מהעברת זרם חשמלי בתמיסה של מים ומלח.
תהליך יצירת הסבון הוא תגובה כימית בת צעד אחד שאינה משאירה אחריה תוצרי לוואי:
מולקולת הגליצריד משתחררת מהטריגליצריד, וחומצות השומן החופשיות מתרכבות עם הסודיום או הפוטסיום ויוצרות סבון – מולקולה שומנית (הידרופובית) מצד אחד ומסיסה במים (הידרופילית) מצד שני.
בסוף התהליך הכימי נותרים שלושה תוצרים: הסבון, גליצרין שנוצר באופן טבעי בתהליך ומים (אין בסבונים שלנו שום שאריות של הבסיס).
כדי לייצר סבון איכותי צריך לבחור את השמנים הנכונים ואת היחס הנכון ביניהם – שמן קוקוס הוא מאד מקציף אך גם מייבש, שמן זית מעשיר בקצף רך אבל רק במינון נמוך.
כשאנחנו משלבים את שניהם יחד ביחס הנכון אנחנו מעניקים לסבונים שלנו את הטוב משני העולמות:
הקצפה קטיפתית ותחושת רכות על העור, ואז אנחנו לוקחים את זה עוד צעד ומוסיפים שמני המפ וחוחובה שהרכבם דומה להרכב השומן בעור, מה שמותיר את העור בתחושה נפלאה לאחר השטיפה.
